כללי נימוס שאינם מעודכנים

2024 מְחַבֵּר: Bailey Albertson | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-12-17 12:59

נגבו את הידיים על המפה וארבעה כללי נימוס מיושנים ללא תקנה

אם תצטרך לפגוש אדם שבמהלך סעודה מנגב את ידיו על המפה ומכריח את כל המאחרים לשתות "עונש", סביר להניח שתחשיב אותו כעל בור. אך התנהגות כזו נחשבה פעם לתרבותית למדי.

אתגר לדו קרב

אם כבודו של אציל מהמאה ה -19 נפגע מאדם שווה מעמד, הוא יכול היה לאתגר את העבריין לדו קרב. לפעמים הנעלב קיבל את ההתנצלות, ונמנע מדו קרב חמוש, אך זה קרה לעיתים רחוקות למדי.

דו-קרב אף נערך בין נשים אם הן מייצגות את שני הצדדים של הסכסוך. למרבה המזל, כיום, לחימה ברוב מדינות העולם נחשבת לא חוקית ומשמעותה רצח או ניסיון לרצח.

נגבו ידיים מלוכלכות על המפה

אנשים המציאו את המזלג אלפי שנים לפני תקופתנו, אך הוא נפוץ רק באמצע המאה ה -17. עד לאותו הרגע היה נהוג לקחת את כל האוכל המוצק בידיים ולכן המפה הופיעה.

במהלך הארוחה הם ניגבו את אצבעותיהם, מוכתמים באוכל. כשהמזלג הפך לסכו ם מוכר לא רק לאצולה, אלא גם לעניים, הצורך לנגב את הידיים על המפה נעלם. ואז הוא איבד את תפקידו המקורי, והפך לעיטור שולחן רגיל.

תתעלף

במאה ה -16 המחוך הפך לחלק בלתי נפרד מתלבושת הנשים האירופיות. פרט זה של השמלה משך בחוזקה את החלק התחתון של החזה, מה שהוביל לעיתים קרובות להיפוקסיה ולאובדן הכרה, במיוחד אם האישה התחילה לנשום לעתים קרובות מהתרגשות.

מאז, המחוכים יצאו מהאופנה ואז חזרו שוב, אך התעלפות של נשים שנגרמה ממצבים לא נעימים לא נעלמה. זה הפך נשים ליצורים השבריריים שהחברה רצתה שהם יהיו. לכן, אם הילדה לא הגיבה לחדשות הרעות בהתעלפות פתאומית, זה יכול להיחשב כצורה גרועה.

שתו כוס "עונש"

יש היסטוריונים שמאמינים כי מסורת זו הומצאה על ידי פיטר הראשון, שנלחם בכך באיחור של חניכיו. מי שהגיע מאוחר יותר מהשעה שנקבעה נאלץ על ידי הקיסר לשתות וודקה בגביע, שבגללו הופיע הביטוי "כוס עונשין".

העבריין היה צריך לנקז כוס של 500 מיליליטר, מעוטרת בנשר דו ראשי. אגב, "עונשים" הוצאו לא רק לאורחים מאוחרים, אלא גם למי שלא הספיק לקום לברך את הקיסר או סירב לרקוד. חלקם גם היום שופכים "עונש" למי שמאחר לחג, אך למרבה המזל, אנשים כאלה הופכים פחות ופחות.

בשביל שגבר יעבור מצד הכביש מהגברת

בימי הביניים גברים לבשו חרב או חרב על ירך שמאל, כך שהגברות היו אמורות ללכת בצד ימין של הפרשים שלהן. במאה ה -19 גברים כבר לא נשאו איתם כלי נשק קצוצים, ולכן הכלל השתנה מעט. כעת, תוך כדי הליכה עם אישה, האיש נאלץ לנוע מצד הכביש. לפיכך, הוא הגן על בן זוגו מפני הלכלוך, שיכול היה להתיז עליהם בכרכרה חולפת. כיום, אף אחד מכללי הנימוס הללו לא שרד. היוצאים מן הכלל היחיד הם קבלות פנים רשמיות לנכבדים, שם נשים עדיין אמורות ללכת לימינם של גברים.

אך גם נימוסים מודרניים ממשיכים להשתנות ומסורות רבות שהיו רלוונטיות לפני 10-20 שנה מאבדות מכוחותיהן כיום.