הצברנים הראשונים והופעת הביטוי "תן את הקרניים"

2024 מְחַבֵּר: Bailey Albertson | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-12-17 12:59

מי היה ה"קרנן "הראשון ואיך הופיע הביטוי" נתן את הקרניים"

קרניים הפכו לסמל של בן זוג מרומה. כשמדובר בבוגדנותה של האישה, במקום המילה "בגידה" אומרים "היא נתנה את הקרניים לבעלה". ישנן גרסאות שונות למקור הביטוי הזה.

אחד מהראשונים

על פי אחת הגרסאות הנרחבות, הצעיר אקטאון, גיבור המיתוס היווני העתיק, הפך לקולחן הראשון. יום אחד אחר הצהריים שוטט הצייד אקטאון בעמק גרגעפיה בחיפוש אחר מקום מוצל. במערת המדרון התלול של הצוק הוא ראה את ארטמיס היפהפה, שהתכונן לשחייה.

בתם המלחמתית של הרעם זאוס ולטונה הבחינה בצייד המציץ וכעסה. היא הפכה את הנוער האומלל לצבי. האיש המסכן ברח ונתקל בכלבי הציד שלו. החפיסה לא זיהתה את הבעלים וקרעה אותו לרסיסים.

השם אקטאון הפך לשם דבר לבני זוג מרומים. בגרסה זו, לעומת זאת, יש סתירות - לא ניתן לקרוא לאקטאון אדם שנרמה על ידי אשתו.

אגדת הקיסר

הגרסה הקשורה לקיסר הביזנטי אנדרוניקוס קומננוס (1183-1185) נשמעת משכנעת יותר. היסטוריונים מתארים את אנדרוניקוס כאדם אינטליגנטי, חזק, נאה ואוהב. קשריו המאוהבים נעמו את האצילים. העובדה היא שהשליט התחיל תככים עם נשותיהם של אנשי החצר שלו. נשים לא העזו לסרב, ובעלים לא העזו להתנגד. אחרת, אפשר היה לאבד לא רק מעמד, אלא גם חיים.

אנדרוניקוס, לעומת זאת, היה תאווה, אבל הוא לא היה טיפש, ולכן הוא נתן אדמות לבני זוג מרומים מסוימים, ולאחרים את הזכות לצוד בתחום האימפריאלי, שם רועים עדרי צבאים גדולים. קרניים היו סימן לזכות מפוקפקת. הם הוצמדו בחגיגיות בשערי האחוזה בפקודת הקיסר. בדיוני בית המשפט לחשו ש"נבטי צבי "צומחים על מצחם של אלה שנהנו מהם. עם זאת, היו מעטים אנשים שמוכנים לרכל בקול רם. המוסר בחצר הקיסרית היה אכזרי - בקלות ניתן היה לתלות ג'וקר באותו שער.

קיסר אחר זוכה לתרום למקורם של "הצפנים". הפעם גרמני. בשנת 1427 הוצא צו האוסר על חיילים להיות בצבא עם אשתם. לכאורה, יחסי מין זוגיים מובילים להחלשת הרוח הצבאית. המפרים את האיסור נדרשו לענוד "תכשיטים ענפים".

מפטרת את בעלה

חוקרים-פילולוגים מרלוביץ 'ומוקיינקו מזכירים בספר "יחידות פרזולוגיות בדיבור רוסי" גרסה נוספת למקורן של יחידות ביטוי. לגרמנים הקדומים היה מנהג לפיו אישה, המלווה את בעלה למלחמה, חבשה עליו קסדת קרניים. בכך היא הודיעה כי ציידה את המאמינים למערכה ו"נותרת חופשית ". כשחזרו הלוחמים, הם מצאו לעיתים קרובות תוספת למשפחה.

אבל הגרמנים עצמם מאמינים שלקסדות אין שום קשר לזה. הביטוי נובע מהליך ספציפי לסירוס תרנגולים שהיה מקובל בכפרים בגרמניה. לתרנגול האומלל, לא רק האשכים הוסרו, אלא גם המסרק והדורבנות נותקו. אחר כך הושתלו השלוחות למקום הרכס. אז הקאפה הפך ל"קרנן ".

גרסאות אחרות

בימי קדם, קרן היוותה סימן לעוצמה, פוריות וכוח מיני של אדם. היוונים הקדמונים השתמשו באותה מילה עבור הפין. דיומדס, צוחק על פריז, אומר: "קשת, רברבן, צופר גאה, רודף עלמות."

לרומאים הקדומים היה אותו קונוטציה מינית. אוביד, לאחר שנודע לו על בגידתו של אהובתו, קרא: "מאוחר יותר הופיעו קרניים על ראשי."

באיטליה "קרנן" הוא אחד העלבונות הקשים ביותר, ובאזורי הדרום, שילוב האצבעות "עז" נחשב לרמיזה לבגידה של אשתו של מישהו אחר.

בפורטוגל הייתה אמונה כי אדם שנרמה בו יהיה לו מצח כואב וענפי הצבאים עשויים לצמוח. גם בימים ההם היה נוהג למסור למבושש פאה עם קרניים, אם הוא לא שוטף את הבושה בדם העבריין.

בספרד, הביטוי "הוראת הקרניים" נקשר לשטן, שכן המתפתל הקרני הוא המקור העיקרי לכל חטא וזנות.

דמותו של בן / בת זוג, שעל מצחו, לאחר בגידה, צומח קישוט ענפי, מתפשטת בשירה האירופית של המאה ה -13. עד מהרה קם המנהג לקשט את ראשיהם של בני זוג חסרי מזל בקרניים, והראה במה מוכשרים החצאים הלא נכונים.

בצרפת המילה "קרנן" משמשת זה מכבר לבעלה של פילגש מלכותית קבועה או זמנית.

באופן מפתיע, כיום "קרניים" מהוות סמל לניאוף בקרב עמים החיים ביבשות שונות. הם משמשים כקישוט מביש ברוסיה, צ'כיה, גרמניה, פורטוגל, מדינות ערב. כמעט בכל מקום, למעט סין, הם "חובשים כובע ירוק".