בברית המועצות הבעלים העניקו לנשים את הדברים האלה רק בחגים

2024 מְחַבֵּר: Bailey Albertson | [email protected]. שונה לאחרונה: 2023-12-17 12:59

7 דברים שהבעלים העניקו לנשותיהם בברית המועצות רק בחגים נהדרים

בתקופה בה הדבר לא נקנה, אלא "קיבל", נשים קיבלו את המתנות הללו רק בחגים גדולים.

בושם צרפתי

בברית המועצות הבחירה בחנויות הבשמים הייתה מועטה. המבחר הציע מוצרים מייצור מקומי ולא תמיד באיכות הגונה.

החלום האולטימטיבי של נשים היה מוצרי קוסמטיקה של לנקום ואסתי לאודר. והבושם הצרפתי "האמיתי" נקשר לחיים מפוארים.

אופיום מאת איב סן לורן נוצר בשנת 1977. מחברו היה איב סן לורן.

כיום, רבים ימצאו את הריח שלהם מסתיר ופולשני. היה לו אופי מזרחי בולט, תוויות תבלינים ועשן אופיום הורגשו בבירור.

J'ai Ose מאת גיא לרוש יצא למכירה בשנת 1978. הריח שלהם היה שייך לקבוצת הפרחים המזרחית.

הבסיס נוצר על ידי תווים של ורד, ארז, יסמין, אלגום. בשביל היה ריח של אפרסק, תפוז, כוסברה.

ג'אי אוזה מגיא לרוש היה אהוב במיוחד על נשים סובייטיות. הם אהבו במיוחד נערות צעירות.

L'Air du Temps מאת נינה ריצ'י שוחרר בשנת 1948, אך הופיע בברית המועצות הרבה יותר מאוחר. היה להם ארומה עשירה, שנשלטה על ידי תווים של יסמין, ציפורן, ברגמוט, אירוס, ורד.

בושם זה הוצג בפני נשים בגיל העמידה והקשישים. בקבוק עם המכסה האגדי בצורת שתי יונים הוערך בברית המועצות על משקלו בזהב.

גרביונים בעירום

הגרביונים הראשונים הופיעו בשנות השישים של המאה הקודמת. הם היו בצבע בשר ויקרים: בין 10 ל -25 רובל. השכר באותם הימים היה 100 רובל.

בברית המועצות הייתה בדיחה שרק נשים עשירות מאוד יכולות להרשות לעצמן ללבוש גרביונים לעבודה ולא בחגים.

שעון "חייקה"

בשנות השמונים תעשיית השעונים של ברית המועצות הגיעה לשיאה. עיקר הייצור יוצא. איכות תשומת הלב הוקדשה יותר משעונים המיועדים לשוק המקומי.

מסיבה זו ניסו להעניק במתנה שעוני נשים "שחף" בביצועי יצוא. בנוסף, מעריכים ניסיוניים של שעונים זכו להערכה מיוחדת, כמעט ולא ניתן היה לרכוש אותם במכירה חופשית ללא "היכרות" ו"כובע ".

כובע פרווה

בברית המועצות לא היה מושג של אופנת מעצבים. הבגדים היו בגזרה אחידה וצבעים מונוכרומטיים ומשעממים.

ניתן להבין את הרצון של הנשים הסובייטיות לשנות את המראה שלהן ולהפוך אותו לאופנתי יותר. "גולת הכותרת" של בגדי החורף הייתה כובע פרווה.

כובעים העשויים משועל קוטב, שועל שחור-חום ופרוות מינק נחשבו לאופנתיים במיוחד. מחירם הגיע ל -400 רובל. ולכן הם לא היו רק מרכיב של לבוש חם, אלא גם הדגישו את מעמדו החברתי של הבעלים.

מעיל עור אופנתי

בשנות השמונים נכנסו לאופנה דגמים של בגדי חוץ עשויים עור אמיתי. נשים העדיפו מוצרים איטלקיים ופינים.

הם היו יקרים מאוד, וגברים יכלו להכין מתנה כזו רק בערבים חגיגיים.

תיק עור אמיתי

בברית המועצות הבחירה במוצרי עור הייתה מועטה. במכירה הוצגו תיקים עשויים עור מעור בד, בד קנבס. לכולם היה עיצוב זהה ומשעמם כמעט.

נשים סובייטיות לא יכלו אפילו לחלום על תיקים מקולקציית שאנל או דיור. הדגמים הצ'כוסלובקים היו גבול הרצונות. נשים צעירות "צדו" אחר תיקי עור וייטנאמיים צבעוניים.

אבקה או שפתון צרפתי

כל אישה סובייטית חלמה שיהיה בתיק הקוסמטיקה שלה אבקה, מסקרה או שפתון של מותגים צרפתיים כמו לואי פיליפ, דיור, לנקום. אבל לגברים היה קשה לקנות מתנת יופי כזו לאשתם.

מוצרי קוסמטיקה צרפתיים הופיעו לעיתים נדירות על דלפקי מחלקות הבישום בחנויות במוסקבה, והם כלל לא סופקו לאזורים. ואם אישה קיבלה במתנה את קופסת האבקה הנחשקת עם דימוי של ורד זהוב או שפופרת שפתון מפיאור, אז היא יכולה להיות בטוחה שבעלה אוהב אותה ולא חוסך זמן או כסף.